סעיף 154 לפקודת המכס קובע כך:
(א) התגלע סכסוך בנוגע לסכום המכס או לשיעור המכס המשתלם על טובין מסויימים, או בנוגע לחבות הטובין במכס לפי דיני המכס, רשאי בעל הטובין לשלם אגב מחאה את הסכום הנדרש על ידי גובה המכס, וסכום ששולם בדרך זו ייחשב לגבי בעל הטובין כשיעור המכס הנכון המשתלם על הטובין, כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת בתובענה שהוגשה לפי סעיף זה.
(ב) בעל הטובין רשאי, תוך שלושה חדשים מיום התשלום, להגיש תובענה נגד הממשלה להחזרת הסכום ששילם כאמור, כולו או מקצתו.
(ג) אין להגיש תובענה להחזרת כל סכום לפי סעיף זה, אלא אם לפני התשלום נכתבו ברשמון הטובין המלים "שולם אגב מחאה" ונחתמו בידי בעל הטובין או בידי סוכנו.
בתי המשפט מקפידים על הוראות סעיף 154
בתי המשפט דנו לאחרונה בתחולתו ויישומו של סעיף 154 – תשלומי מכס – והניבו מספר פסקי דין/החלטות של בתי משפט השלום. שלושה מהם הציגו גישה מחמירה, ואחד – גישה מקילה.
פסקי הדין / ההחלטות המחמירים הם:
א. בית משפט השלום בחיפה – ת.א. 10957/02 מור בייקרס בע"מ נ` מדינת ישראל, פסק דין מיום 14.8.03;
ב. בית משפט השלום בתל אביב – בש"א 115467/04 מדינת ישראל נ` גסטטנר (ישראל) בע"מ, פסק דין (חלקי) מיום 1.7.04;
ג. בית משפט השלום בתל אביב - בש"א 180471/04 נורטל נטוורקס ישראל בע"מ נ` מדינת ישראל, החלטה מיום 11.11.2004.
ככלל, פסקי הדין הללו קבעו שני עקרונות חשובים (מבלי להיכנס כעת לניואנסים שבין פסקי הדין):
האחד: תביעה להשבת מס ששולם אגב מחאה חייבת להיות מוגשת תוך שלושה חודשים מיום התשלום. תביעה שתוגש לאחר שלושה חודשים תתיישן ובית המשפט לא ידון בה.
השני: במקרה של מחלוקת לפני/בעת שחרור הטובין, בית המשפט ידחה את התובענה אם לא צוין על גבי הרשימונים שהמסים שולמו אגב מחאה. מכאן, שלא ניתן לעקוף את העקרון הראשון באמצעות כך שלא ייכתב על הרשימון שולם אגב מחאה (ואז, כביכול, לא תהא תחולה לסעיף 154).
אנו מדגישים נקודה זאת שכן היה מי שהמליץ ליבואנים שלא לשלם את המסים אגב מחאה, דבר שהתברר כמנוגד לשני פסקי הדין של בית משפט השלום בתל אביב.
יצויין, כי אמנם מדובר בפסקי דין של ערכאה נמוכה – בית משפט שלום, שאינם מהווים הלכה מחייבת, ועל אחד מפסקי הדין הוגש ערעור (לכל הפחות). נציין גם כי דעתנו אינה נוחה מפסקי הדין, וכי יש בסיס לעמדה משפטית אחרת מזו שהובאה בפסקי הדין, וכי בתי המשפט המחוזיים נדרשים כעת לשאלות דומות (ראו גם בהמשך). ואולם, מצד שני, אין בטחון שעמדת בתי משפט השלום תידחה על ידי ערכאות הערעור, וגם אין בטחון שבתי משפט אחרים לא ילכו בעקבות פסיקת בתי משפט השלום הנ"ל.
מכאן, שנכון בשלב הנוכחי לנקוט בגישה שמרנית, וכי במקרה של מחלוקת עם רשות המכס יש, ראשית, לרשום על גבי הרשימון שולם אגב מחאה, ושנית – להגיש תביעה לבית המשפט תוך שלושה חודשים, בכפוף לאמור להלן.
ממתי מונים את שלושת החודשים?
ככלל, את שלושת החודשים מונים מיום תשלום המסים (וכך גם מורה סעיף 154(ב) לפקודת המכס).
מכאן ניתן להגיע למסקנה כי על היבואנים להקפיד להגיש לבית המשפט את התובענה לא יאוחר מהמועד החוקי, גם כאשר ממתינים לתשובת המכס (אם נעשתה פניה אל המכס לפני הגשת התביעה המשפטית).
ואולם, אליה וקוץ בה. מו"מ ליישוב מחלוקות בין רשות המכס ליבואן נמשך, פעמים רבות, מעבר לשלושת החודשים ואינו מגיע לידי מיצויו אלא לאחר תקופה ארוכה יותר. היחפזות בהגשת תובענה לבית המשפט עלולה לסכל את המו"מ, ותכביד על כיסו של היבואן, אולי שלא לצורך. סוף סוף, מדובר באינטרס משותף של היבואן ושל רשות המכס, לנסות ליישב את המחלוקת מבלי להזדקק לערכאות משפטיות, ואף באינטרס של מערכת המשפט, ליישב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, ולהקטין את הלחץ המוטל על בתי המשפט.
על כן, יש מקום לפתרון ביניים שיגשר בין לוח הזמנים של שלושת החודשים לבין הצורך במיצוי המו"מ.
פתרון כזה קיים, ומאומץ בפרקטיקה מזה זמן רב. בתוך תקופת שלושת החודשים שמיום תשלום המסים, פונה היבואן (באמצעות באי כוחו) לרשות המכס, במכתב פניה להארכת המועד של שלושת החודשים, וזאת בד בבד עם מכתב תביעה להשבת המסים. הרעיון הוא שהיבואן ורשות המכס מגיעים להסכמה כי לצורך ניהול מו"מ "בראש שקט", לא תעלה רשות המכס את טענת חלוף המועד, גם אם בסופו של דבר המו"מ ייכשל ותוגש תובענה לבית המשפט, כל עוד יעמוד היבואן בלוח זמנים מוסכם.
נציין כי הפתרון הנ"ל אינו נקי מספיקות ברמה המשפטית, אולם בפרקטיקה - הפתרון עובד. כאמור, מדובר בפתרון המגלם אינטרס משותף של כל הצדדים: היבואן, רשות המכס ואף בתי המשפט.
פסק הדין בעל הגישה המקילה
כפי שציינו לעיל, בפסק דין אחד ננקטה גישה מקילה בנוגע לתחולתו ויישומו של סעיף 154. מדובר בהחלטה של בית משפט השלום בחיפה – בש"א 19698/04 מדינת ישראל נ` סעד סלח, החלטה מיום 29.5.05. באותו מקרה, הוגשה תביעה להשבת מס לאחר כחמש שנים מיום התשלום, ורשות המכס טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף שכן התובע לא עמד בדרישת שלושת החודשים של סעיף 154.
בית המשפט דחה את עמדת רשות המכס וקבע כי תביעתו של התובע הוגשה מכח סעיף 6 לחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח-1968, ולא מכח סעיף 154, ועל כן התובע אינו נזקק לעמוד בתנאי סעיף 154. בית המשפט הבחין בין מחלוקת המתגלעת לפני שחרור הטובין מפיקוח רשות המכס (שעליה חל סעיף 154) לבין מחלוקת המתגלעת לאחר שחרור הטובין (שעליה לא חל סעיף 154).
פסק דין זה מעלה שאלה חשובה ביותר והיא – היחס בין תקופת ההתיישנות שבסעיף 154, לבין תקופת ההתיישנות שבסעיף 6 לחוק מסים עקיפים, שהרי סעיף 6 לחוק מסים עקיפים קובע כי יתר יוחזר אם הוא נדרש תוך חמש שנים.
שאלה חשובה זאת תידון, ככל הידוע לנו, בשני תיקים, לכל הפחות, התלויים ועומדים בבתי המשפט המחוזיים. במידה ותינתן בכורה לסעיף 6 לחוק מסים עקיפים, תשתנה תמונת המצב המשפטית באופן ניכר.
ואולם, המצב המשפטי הנכון להיום, גם על פי פסק הדין בעל הגישה המקילה, הינו שבתי משפט השלום קבעו כי במקרה של מחלוקת לפני/בעת שחרור הטובין, יש לשלם את המסים אגב מחאה ולהגיש תובענה לבית המשפט תוך שלושה חודשים.
הערה חשובה: האמור לעיל נוגע לתשלומי מכס המשולמים אגב מחאה. אשר למס קניה, המצב מעט שונה, ונרחיב על כך בגליון הבא.
